פסק-דין בתיק ע"פ 2453/08

הערעור

1.       לפניי הליך משפטי נוסף, אחד מיני רבים, שהתנהלו עד היום בערכאות השונות, לרבות בבית-המשפט העליון, שמטרתו סיכול ביצועו של צו הריסה מינהלי שניתן לפני כארבע שנים. הערעור מתמקד, בין-השאר, בשלוש סוגיות משפטיות הנוגעות לצו הריסה מינהלי, שהוצא על-ידי יו"ר ועדה מקומית לתכנון ובנייה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965: האחת - האם ביצוע חלקי של צו הריסה, יש בו כדי להביא לבטלות הצו; השניה - דרך חישוב תחילת מניין שלושים הימים לביצוע הצו, כאשר מוצאים צווי מניעה בתובענה אזרחית או בעתירה מינהלית במקביל להליך שמתנהל בבית-משפט לעניינים מקומיים; והשלישית - האם בקשה של צד, להכריז על פקיעתו או בטלותו של הצו, ב"גלגול" נוסף להתדיינויות שהוכרעו בעבר בפסקי-דין חלוטים, מחייבת לקיים דיון במעמד הצדדים בבית-המשפט, או שמא ניתן להכריע בבקשה גם בהסתמך על טיעונים וסיכומים בכתב בלבד, כפי שנהג בית-משפט קמא במקרה דנן.

הערעור דנן מופנה כנגד החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר - צבן), בתיק ב"ש 1688/05, מיום 1.5.08, לפיה נדחתה בקשת המערערים להכריז על בטלותו או על פקיעת תוקפו של צו הריסה מינהלי, שהוצא כנגד מבנה בן ארבע קומות בשכונת בית חנינה בירושלים. הערעור אף מכוון כנגד החלטת בית-משפט קמא, מיום 12.6.08, שדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה האחרונה.

צו ההריסה המינהלי מתייחס למבנה בן ארבע קומות מעל לקומת חניה, בשטח כולל של כ-1,400 מ"ר, שנבנה תוך חריגה של כ-948 מ"ר מעבר להיתר הבנייה להקמת מבנה בן 452 מ"ר. עבודות הבנייה בוצעו אגב הפרת הוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק), ותוך הפרות חוזרות ונשנות של צווים שיפוטיים והתחייבויות שקיבל מערער 4 על עצמו בהליכים משפטיים.

מערער 4 (להלן - המערער) הוא מי שבנה את הבניין, ואילו מערערים 1-3 (להלן - המערערים) הנם, על-פי הנטען, מי שרכשו ממנו במהלך השנים 2004-2005 שלוש מהדירות במבנה.

          כנגד הוצאתו לפועל של הצו נפתחו עד היום הליכים רבים, בבית-המשפט לעניינים מקומיים, בבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים, בשלוש תובענות אזרחיות (שתיים בבית-המשפט המחוזי ואחת בבית-משפט השלום), בשתי עתירות לבית-המשפט לעניינים מינהליים, וכן בשורה של ערעורים לבית-המשפט העליון. עד כה ניתנו החלטות בכעשרים בקשות לבטל את צו ההריסה או לעכב את ביצועו, שבחלקן ניתנו צווים זמניים לעיכוב ביצוע ההריסה. הצו הזמני האחרון, שניתן במסגרת עתירה מינהלית, בוטל לאחרונה ביום 17.6.08. כך הגענו עד הלום למצב, שבו בחסות הליכי סרק רבים ומגוונים בכל הערכאות, מעוכב מזה כארבע שנים צו הריסה מינהלי, כאשר תכליתו של צו שכזה הנה מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבנייה הבלתי חוקית, בדרך של סילוק על-אתר של בנייה שלא כחוק כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח.  

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים  עד כה

נסיבות הוצאת צו ההריסה המינהלי

2.         הרקע העובדתי להקמת המבנה, ולהליכים המשפטיים השונים והמגוונים שהתנהלו בעניין צו ההריסה המינהלי, נסקר בהרחבה, פעם אחר פעם, בהחלטות הרבות שניתנו בערכאות השונות, לרבות בהחלטות ובפסקי-דין של בית-המשפט העליון בערעורים שנשמעו לפניו בפרשייה הנדונה. לצורך הכרעה בערעור דנן, אדרש לסקירת הרקע פעם נוספת.

3.       צו ההריסה נושא הערעור מתייחס לבניין בן ארבע קומות, אשר נבנה מעל קומת חניה. את הבניין הקים המערער במקרקעין שבבעלותו בשכונת בית חנינה בירושלים, זאת בסטייה ניכרת מהיתר הבנייה שניתן לו בשנת 2003. על-פי ההיתר, נתאפשר למערער להקים מבנה בן ארבע קומות, ללא קומת חניה, בשטח כולל של 452 מ"ר, כאשר שטח כל קומה הנו 113 מ"ר.

4.       ביום 9.6.04, הוצא נגד המערער בבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים צו הפסקת עבודות שיפוטי - לפי סעיף 239 לחוק, שאסר על כל עבודת בנייה בנכס. הצו הוצא בעקבות תחילת עבודות הקמת קומת החניה, זאת בחריגה מההיתר. בהתאם להחלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים, מיום 23.6.04, צומצם היקפו של הצו. ואולם, בניגוד לצווי בית-המשפט המשיך המערער בחודשים יוני עד אוגוסט 2004 להשלים את הקמת קומת המסד. בנסיבות אלו, הוצא ביום 18.8.04 צו הריסה מינהלי לגבי המבנה. במסגרת בקשה לביטול הצו שהגיש המערער לבית-המשפט לעניינים מקומיים, בוטל הצו בהסכמה, והוגש נגד המערער כתב-אישום בת"פ 1539/04. על-פי אותו אישום, הורשע המערער בעבירות של בנייה ללא היתר והפרת צו שיפוטי, ובמסגרת הסדר-טיעון הושת עליו קנס כספי והוא אף נצטווה להרוס את תוספת הבנייה עד ליום 15.10.05.

5.       תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים בת"פ 1539/04, ואף לאחר גזר-הדין, המשיך המערער בביצוע עבודות בנייה בנכס והקים שתי קומות נוספות מעל לקומת החניה, בשטח של 320 מ"ר כל אחת, זאת בניגוד להיתר הבנייה, אשר התיר הקמת קומות בשטח של 113 מ"ר בלבד. לפיכך, ביום 17.2.05 הוצא צו הריסה מינהלי נוסף לשתי הקומות שמעל קומת החניה. המערער חזר ופנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הצו. ביום 27.2.05 ניתנה החלטה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב עד לדיון בבקשה, ובלבד שיישמר המצב הקיים, דהיינו - שלא תבוצענה עבודות בנייה והבניין לא יאוכלס. המערער הפר גם הוראה זו, והמשיך לבנות שתי קומות נוספות בבניין, קרי: את שתי הקומות העליונות, אף הפעם בחריגה של 207 מ"ר בכל קומה, ואיכלס את הבניין; כל זאת בניגוד להיתר הבנייה ובניגוד להחלטה בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה. בסופן של ההפרות החוזרות ונשנות כלל הבניין קומת חניה וארבע קומות נוספות בשטח כולל של 1,400 מ"ר, בניגוד להיתר הבנייה שהתיר הקמת בניין בשטח כולל של 452 מ"ר.

הבקשות לביטול צו ההריסה בבית-המשפט לעניינים מקומיים ובערכאות הערעור

6.       בקשה שהגיש המערער לביטול צו ההריסה המינהלי נדחתה ביום 3.9.06 על-ידי בית-משפט לעניינים מקומיים (כב' השופט מ' בן-עטר), בתיק ב"ש 1688/05, ונקבע כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.11.06.

7.       ערעור שהגיש המערער על ההחלטה האמורה נדחה בבית-משפט זה, בהחלטתי מיום 8.5.07 בע"פ 30658/06, ונקבע כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 31.5.07. בקשה נוספת שהוגשה על-ידי המערער לבית-משפט לעניינים מקומיים, לעיכוב ביצועו של הצו, נדחתה על-ידי בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ע'  זינגר), ונקבע כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יידחה ליום 10.6.07.